English

Maps

כתוב לנו

גשר

הורים שכולים

מטרות

דו-שיח

חינוך

שער

 

ציוני ופלשטינאית  "עוברים צד" בנושא ירושלים

זה תמיד קשה לראות את נקודת ההשקפה של האחר. לפני חודשים רבים חברת קבוצת הדיון של אתר המזרח התיכון לדו קיום, אניטה אבו-דאייה הציעה לקיים תרגיל בו יחליפו המשוחחים "צד", הפלשתינאים ייקחו על עצמם לדבר בשם הציונים והציונים יגנו על עמדות הפלשתינאים.

באחרונה שב פטר מאן והעלה הצעה דומה בפורום רשת המזרח התיכון לדו-קיום. התוצאה מוצגת להלן כתרגיל פוקח עיניים בדיאלוג. אניטה אבו-דאייה לקחה על עצמה לייצג את הצד הציוני יהודי לנושא ירושלים. פטר מאן ייצג את הצד הפלשתינאי ערבי בנושא. התוצאה היא הוכחה לכך שאנשים בכל אחד מצדי המתרס יכולים ואף מקשיבים איש לרעהו.

בבואך לקרוא את האמור להלן, כדאי לזכור כי לא כתב זאת "האויב" אלא ציוני או פלשתינאי כמוך. דמה עצמך עושה דבר דומה. פטר ואניטה ציינו כי במהלך הניסוי גילו סימנים לאישיות כפולה. הם לא עסקו רק בתהליך כתיבת מלל אלא יותר בניסוי מעניין לעיצוב חשיבתם הם והיפתחות לקראת דיאלוג עם האחרים. אנו מזמינים גם אותך לקחת חלק בניסוי דומה בנושאים כמו ירושלים, בעיית הפליטים, ציונות או כל נושא אחר. תקוותנו היא כי תרגילים מסוג זה יהוו חומר למחשבה.

 

 

ירושלים נקודת השקפת הפלשתינאים

מאת פטר מאן

זהו ניסוי. אני יהודי הלוקח תפקיד לייצג את עמדות הפלשתינאים כדי להבין טוב יותר עמדה זו. למדתי את נושא ירושלים ואת האפשרות להחזרת ולו רק חלק ממנה לפלשתינאים להיות להם עיר בירה למדינה הפלשתינאית. יתכן כי התיאור הטוב ביותר להתנסות כזו הוא היפוך תפקידים. איני טוען להבנה מושלמת בעקבות התהליך לכן אבקש את תמיכתכם. אם איני משקף בשלמות את המציאות, אין זו אשמתי. אני רק מנסה לזכות באהדה ולהעבירה הלאה.נולדתי בירושלים. משפחתי גרה בירושלים עוד לפני מסעות הצלב. משפחתי מאוד מקורבת, מאז ומתמיד ניסינו להישאר ביחד. חלק מאתנו ברח. בשנת 1967 נסעו דודי ודודתי לארצות הברית, לעיתים אני מתכתב אתם על נושאים שונים. באחרונה דברנו על האפשרות שירושלים לפחות בחלקה, תהיה חלק מפלשתינה החדשה. דודי היה ציני בנושא באומרו כי הישראלים מחשיבים את ירושלים כולה כעיר קודש מאריחי הרחוב ועד למולקולות החמצן שבה. אני מרגיש כי המשא ומתן אינו מוביל לפתרון, ההסכמים האחרונים כולם התבטלו ואנו מקבלים פחות ופחות. דברנו על משמעותה הרגשית של ירושלים בעיניו. הוא זוכר את הדר הכיפה כסמל בוהק לקדושת המקום. הוא ספר על המסע הלילי, איך עלה הנביא מוחמד רכוב על סוסו מהתחום הארצי אל מרום הרקיע ומה משמעות המשעה למוסלמי באשר הוא. זוהי ה- "קיבלה" הראשונה, הכיוון אליו פונים לפני התפילה. אין זה טוב כי מקום מקודש זה יהיה תחת שלטון מי שאינם מוסלמים. מקום זה חייב לחזור לרשות אלו המאמינים ב- אללה. אנו לא מבזבזים זמן בניסיון לנתק את הכותל המערבי מהישראלים ותקוותנו כי הם יכבדו את הבטחתנו כי תשמר גישה חופשית למקום מקודש זה בבירתה של פלשתינה החדשה. דודי אומר שהדבר יקרה רק כאשר הירדן ייסוג לאחור. הזכרתי את ה- סלע ודודי אמר לי כי כמה ישראלים נוהגים להפחית בחשיבותה ולתארה כאבן פולחן, הדבר מחזיר אותנו לימי טרום אסלם בהם האמנו באלים רבים,. זוהי פגיעה לאזכר בהקשר זה פולחן אלילים. לסלע חשיבות מסורתית כמקום בו הקריב אברהם. הייתי מניח כי ימצא מעט כבוד בהקשר זה. תמיד עזרנו לשימור והגנת אתרים עתיקים וקדושים בעיר. ולו רק לשם כך מגיע לנו לפחות חלק מהם. דברנו על האדמות אותן החזירה לנו ישראל, רק חלק ממה שנדון במשא ומתן. איך זה יכול לפצות על האובדן בשנים 1948 ו- 1967? האדמה איננה יותר, אנשים הועברו, פליטים או אף גרוע יותר. על מנת לפצות באמת על אובדן ירושלים המזרחית לרבים כל כך חייבים להחזיר לפלשתינאים לפחות חלק ממזרח ירושלים. בלעג השיב דודי כי פיצוי גירוש אנשים על ידי גירוש אנשים אחרים יפתור את הבעיה, בסופו של עניין יהיו אלו שוב קבוצות גם אם אחרות של מגורשים. בלילות חולם דודי על השוק, הוא עדיין מריח את הפירות, ניחוח הקפה עדיין עולה באפו. קשה לו לדודי להאמין כי אומה אחרת באזור תיקח את מדינת פלשתינה ברמת רצינות כלשהי אלא אם בירתה תהא ירושלים. לא די בהשבת מקומות קדושים לעולם המוסלמי אלא גם ניהול ביקורי העולים לרגל שיגיעו מרחבי העולם כולו. זוהי מטרה לגיטימית לשאוף כי הפיקוח יעשה מירושלים המזרחית החדשה. אמרתי לדודי כי יתכן וההסכמים יחתמו בסביבות חודש ספטמבר גם אם היו כבר הסכמים אחרים שנעשו והופרו במהלך ההיסטוריה. ירושלים לא תצמיד הייתה תחת שלטוננו. הוא אמר: "מה הופך מהלך היסטורי של אומה אחת לחשוב פחות מזה של אומה אחרת? מה אמת המידה לאורך מאות שנים או במקרה זה אלף. בחזקת מי היה המקום במקור? היבוסים. איפה הם עכשיו? בודאי הייתה ירושלים בחזקתו של מישהו איחר עוד לפני כן. העובדה היא שאני חייתי שם, בתוך העיר, לפני כארבעים שנים. אם עדיין חיים אנשים כדי לזכור מה היה, כאשר זו המציאות". הישראלים רוצים שלום. השלום נתון למיקוח במחיר אדמה. חילופי קרקעות יגרמו לכך שהפרטים, חברתיים, דתיים, היסטוריים, תרבותיים וכלכליים כולם יעברו בחינה מחודשת. כל פרט קטן חייב להבחן בקפידה לפני שמשהו קורה. אני נוטה עתה להאמין כי דודי צודק. זה יקרה רק כאשר הירדן ייסוב לאחור.

 

ירושלים מנקודת השקפת הישראלים

מאת אניטה אבו-דאייה

מכל נושאי "המעמד הסופי" המבקשים פתרון להשגת שלום במזרח התיכון, גורל ירושלים הוא הקשה מכולם. הדבר עלול להיראות מוזר מאחר שלא כמו בשאלת הגבולות, שטחים או בעיית המים, בהעלות על ירושלים אינה מעניקה כל יתרון חומרי לפלשתינאים. מדינה פלשתינאית ברת-קיימא יכולה להתקיים גם אם ירושלים אינה בירתה. זוהי רק סמליותה של העיר והאתרים הקדושים בה המעלים את חשיבותה. עבור האומה היהודית היוותה ירושלים בירה גם לפני הגלות. במשך אלפיים שנים הוזכרה ירושלים בתפילות היהודים כמקום אליו שאפו היהודים לחזור. ממרוקו ועד רוסיה. בעיר העתיקה השוכנת במזרח ירושלים, אותה תובעים לעצמם הפלשתינאים להיות להם עיר בירה שוכן הכותל המערבי  לצד הר הבית. המקום הקדוש ביותר ליהודים. האם זה כל כך מוזר שסוף-סוף חזרו היהודים לירושלים ימסרו אותה לאחר? כמה ישראלים ופלשתינאים הביעו דעתם כי אין צורך לחלק את ירושלים, כי העיר בשלמותה יכולה להיות בירת שתי המדינות כאחת. למרות שברמה התיאורטית הרעיון נפלא בפועל לא יכול הדבר לקרות. תוצאת ההסכמים הסופיים חייבת להיות שתי מדינות ישראל ופלשתינה עם גבולות ברורים, ממשל נפרד, מערכת חוקים, מנהגים וחובות נפרדים. שתי מדינות כאלו אינן יכולות להתחלק בעיר בירה משותפת. תנועת אנשים מירושלים ליתר חלקי ישראל תדרוש שליטה בגבולות ירושלים. לכל אומה חייבת להיות מובטחת תנועה חופשית מעיר הבירה שלה ליתר חלקי הארץ. לכן הרעיון לעיר בירה משותפת אינו בר ביצוע ברמה המעשית.

כאשר נשלטה ירושלים המזרחית בידי הירדנים ליהודים לא הייתה גישה למקומות הקדושים להם. החברה המוסלמית מורכבת מפלגים דתיים קיצוניים כמו תנועת החמאס אשר אינה מסכימה לתהליך השלום, הם יתעקשו בעמדתם כי "ישראל חייבת להיות מושלכת לים" לא חשוב מה. הרשות הפלשתינאים היא בעיקרה ממשל חילוני אבל לקבוצות השוליים השפעה רבה על עראפאת. מאד קל להם לעורר את זעם הפלשתינאים עד כדי השתוללות במחאה אנטי יהודית (כפי שארע לפני כמה שנים כאשר ממשל נתניהו ניסה לפתוח את מנהרות הכותל לתיירים). לפיכך גם אם תבטיח הרשות הפלשתינאית גם בשבועה שלא ימנעו גישת יהודים למקומות הקדושים להם, לא תהיה זו הבטחה שקל לקיים והדברים עלולים להתדרדר במהירות לסיוט שלפני 1967. נכון, גם לנו היהודים קבוצות דת קיצוניות, כולל קבוצה המאמינה כי עלינו להרוס את מסגד "אל אקצה" ולבנות את המקדש השלישי. מכל מקום השפעתם על הממשל הישראלי היא מזערית. לכן, תחת שלטון ישראלי יתקיים חופש פולחן לשלוש הדתות (כולל ערביי ישראל) תוך גישה חופשית למקומות הקדושים.

הפלשתינאים מצטטים לעיתים קרובות את החלטת האו"ם המצדדת בזכותם לשלוט במזרח ירושלים. במידת מה אין זה הוגן. הסיבה להיותנו נלחמים במשך למעלה ממחצית המאה היא סירוב האומה הערבית לקבל את חלוקת פלשתינה כפי שהוחלט בעצרת האו"ם. לא ניתן לאמץ רק אחת מהחלטות האו"ם ולהתייחס אליה כהוגנת ולפעול ליישומה. בעקבות עמדתם בשנת 1949 אבדו הפלשתינאים את הכל. עתה ניצבים הם שוב נחושים בהחלטתם על סף הזדמנות נוספת להשיג מעמד מדינה בגדה המערבית. תהיה זו טרגדיה אם גם הפעם יתנו להזדמנות לחמוק מידיהם רק בשל התעקשותם לדרוש מישראל לוותר על ירושלים.