אני מתגורר ועובד בווסט-סייד של מנהטן. כשאני נוסע במונית לאיסט-סייד, המסגד ברחוב 96 מתגלה לפניי. למרות המבנה המודרני בתכלית, רבים יתפתו לחשוב שהמסגד משמש בית לקהילה עם דפוסי חשיבה של ימי הביניים.

בשבועות שלפני פסח, אימאם המסגד, שמסי עלי, חצה את הסנטרל פארק עם מספר בני-קהילתו, בכדי לבקר אותנו בסמינר התיאולוגי היהודי (JTS), היכן שאני מלמד. בדרשה קצרה שנשא שם, הוא דיבר בכנות על הסוגיות הפוליטיות המפרידות בין יהודים למוסלמים, אבל גם הדגיש עד כמה רבים הדברים המאחדים אותנו מבחינה דתית. הנוכחים הטו אוזן לדבריו שהתקבלו בהתלהבות, כראוי לשכן קרוב.

השבנו להם באותה מטבע ובאותה הזדמנות, נזכרנו שאפשר לחצות את הפארק בהליכה קצרה; מספר אנשים מהקהילה היהודית שלי הלכו לתפילות יום שישי במסגד ברחוב 96. האימאם הזמין אותנו לעמוד לידו בשורת התפילה. בדרשה שנשא בפני הקהילה, הוא ציטט פסוקים מן הקוראן ולימד את בני הקהילה שלו שאין כפייה בדת וכי לכל קהילה דתית יש קשר משלה עם אלוהים. הוא הטיף לכך שמוסלמים יתחברו עם שכניהם ובירך אותנו, האורחים היהודים, בלבביות.

אם חלפה במוחי השאלה למה מטיפים אימאמים במסגדים, קיבלתי שם את התשובה – אפשר לומר חד וחלק שלא היה שם דפוס חשיבה ימי-ביניימי. ההפך מכך, ידעתי ששמעתי שם חזון של המאה העשרים ואחת, קריאה מודרנית ואלגנטית לאחווה.

אחר כך האימאם עלי הזמין אותי כרב לשאת דברים בפני הנוכחים, קרוב לאלף מוסלמים. זמן קצר קודם לכן יצא לאור רומן היסטורי שכתבתי, "אוסף מרנין של נחמה", המתרחש במאה ה-11 בצפון אפריקה. הספר מספר על תקופה בה יהודים ומוסלמים חיו יחד בהרמוניה. בעקבות הצעתו של האימאם, הזכרתי את ימי השלום והשלווה ההם, אך ציינתי את היחסים הקשים השוררים כיום בין יהודים למוסלמים. שיתפתי אותם בעובדה שמספר אנשים מהקהילה שלהם ביקרו בסמינר שלנו, ושאימאם עלי הביא בעבר אימאמים בכירים מאינדונזיה לביקור אצלנו. הוספתי בגאווה שהסמינר התיאולוגי היהודי אירח אימאמים ממצרים, כווית וסעודיה בחסות משרד החוץ האמריקאי בשלוש השנים האחרונות.

הדגשתי את חשיבות שיתוף הפעולה בין שכנים בניו-יורק, עיר המלאה במספר רב של אנשים נזקקים. סיפרתי להם על התוכנית המשותפת שלנו להביא את המרכז לתרבות האסלאם והסמינר התיאולוגי היהודי להתנדב ביחד בבית-תמחוי מקומי. הרי ברור שקיימות עבורינו הרבה אפשרויות לשרת ביחד את הקהילה הרחבה שלנו. ישנם כל כך הרבה דרכים בהם נוכל כולנו לקיים את מצוות האלוהים במאמץ משותף, כאשר כל אחד יביא איתו את המסורות והמנהגים שלו.

עם תום הדרשה שלי והתפילה, עשרות רבות של מוסלמים – שחורים, חומים, לבנים, וכל הגוונים שביניהם, ילידי אמריקה ומהגרים – ניגשו אלי כדי לברך אותי וללחוץ את ידי. הם הזדהו עם הצורך לכבד זה את זו והביעו התלהבות רבה מן הפרויקט המשותף שלנו. הם דיברו על הכבוד שהמסגד שלהם נותן להם והביעו סיפוק מכך שהאימאם שלהם נקט בצעד הראשון. יותר מכל, קבלת הפנים החמה והלבבית העידה על הקשר המאחד בינינו.

המחוות הפשוטות האלהמספיקות על מנת להזכיר לנו כיצד ניתן לחזק דו-קיום ולהביא גאולה קטנה לעולם – וכל זאת על ידי חציית סנטרל פארק.