Mideastweb: Middle East

ישראלי ופלסטיני- דניאל בארנבוים


heb_home_but.gif (266 bytes)

English

heb_but_goal.gif (300 bytes)

Send Us Mail

heb_but_bereaved_par.gif (329 bytes)

heb_but_ed.gif (286 bytes)

   

English Version: Daniel Barenboim becomes a Palestinian

ישראלי ופלסטיני

דניאל בארנבוים

"ישראל מתמודדת עם שלוש בעיות בו-זמנית," כותב דניאל בארנבוים. "אופייה של המדינה היהודית הדמוקרטית המודרנית... בעיית הזהות הפלסטינית בתוך ישראל ובעיית הקמתה של מדינה פלסטינית מחוץ לישראל." בארנבוים אומר שהאינטגרציה הפלסטינית היא "תנאי הכרחי – מסיבות מוסריות, חברתיות ופוליטיות – לעצם הישרדותה של ישראל."

(פורסם במהדורה הבינלאומית של ה"הראלד טריביון" ב- 29 בינואר 2008)

ברלין – לעתים קרובות כבר אמרתי, שגורל העם הישראלי שזור באופן שאין להתירו בגורל העם הפלסטיני, ואין פתרון צבאי לסכסוך. כאשר הוענקה לי באחרונה אזרחות הפלסטינית, ניתנה לי ההזדמנות לתת לעמדתי ביטוי מוחשי יותר.

כשמשפחתי באה לישראל מארגנטינה בשנות החמישים, אחד המניעים של הורי היה לחסוך ממני את החוויה של התבגרות כבן למיעוט – מיעוט יהודי. הם רצוי שאגדל כחלק מרוב – רוב יהודי.

הטרגדיה היא שהדור שלי, שאמנם חונך בחברה שהצדדים החיוביים והערכים האנושיים שלה העשירו מאוד את החשיבה שלי, התעלם מקיומו של מיעוט בתוך ישראל, מיעוט לא יהודי שהיה הרוב ברחבי פלסטין עד הקמתה של ישראל ב- 1948. חלק מהאוכלוסייה הלא-יהודית נשאר בישראל, אחרים עזבו בגלל הפחד או שנעקרו בכוח.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני מתאפיין מאז ומתמיד בחוסר יכולת של שני הצדדים להכיר בתלות-ההדדית של עמדותיהם. הקמתה של מדינת ישראל היא תולדה של רעיון יהודי-אירופי: אם מבקשים שרעיון זה ימשיך להיות לייט-מוטיב גם בעתיד, צריך לקבל את הזהות הפלסטינית כמוטיב לגיטימי באותה המידה.

אי אפשר להתעלם מההתפתחות הדמוגרפית: הפלסטינים בישראל הם מיעוט, אך המיעוט הזה גדל במהירות וקולו צריך להישמע יותר מתמיד. כיום הפלסטינים מונים כ- 22 אחוז מאוכלוסייתה של ישראל. זהו שיעור גבוה יותר מזה של כל מיעוט יהודי, בארץ כלשהי, אי פעם. המספר הכולל של הפלסטינים החיים בתוך ישראל ובשטחים הכבושים (כלומר ארץ ישראל השלמה בעיני הישראלים, או פלסטין הגדולה בעיני הפלסטינים) כבר עולה על זה של היהודים.

ישראל מתמודדת כיום עם שלוש בעיות בו-זמנית: טבעה של המדינה היהודית הדמוקרטית המודרנית – עצם זהותה; בעיית הזהות הפלסטינית בתוך ישראל, וגם בעיית הקמתה של מדינה פלסטינית מחוץ לישראל. עם ירדן ומצרים היתה אפשרות להשיג את מה שאפשר לתאר כשלום קר כקרח, מבלי להטיל ספק בקיומה של ישראל כמדינה יהודית.

ואולם, הבעיה של הפלסטינים בתוך ישראל סבוכה הרבה יותר, הן תיאורטית והן מעשית. מבחינת ישראל היא כרוכה, בין השאר, בקבלת העובדה שהארץ לא היתה שוממת וריקה, לא היתה "ארץ בלי עם" - תפיסה מקובלת בעת הקמתה של המדינה. עבור הפלסטינים, המשמעות היא קבלת העובדה שישראל היא מדינה יהודית, והיא כאן לתמיד.

למרות הקושי, הישראלים צריכים להסכים לאינטגרציה של המיעוט הפלסטיני, גם אם הדבר כרוך בשינוי היבטים מסוימים באופייה של ישראל. עליהם לקבל גם את הקמתה של מדינה פלסטיני לצד מדינת ישראל כצעד לגיטימי והכרחי. לא רק שאין חלופה ואין מטה קסם שיגרום לפלסטינים להיעלם, האינטגרציה שלהם היא תנאי הכרחי – מסיבות מוסרית, חברתית ופוליטיות – לעצם קיומה של ישראל.

ככל שהכיבוש נמשך מבלי שניתן מענה למצוקה הפלסטינית קשה יותר למצוא אפילו שפה משותפת בסיסית ביותר. בהיסטוריה המודרנית של המזרח-התיכון כבר ראינו פעמים רבות, שהזדמנויות לפיוס שהוחמצו הביאו תוצאות שליליות ביותר לשני הצדדים.

כשלעצמי, כאשר הוצע לי הדרכון הפלסטיני, קיבלתי אותו מתוך הכרה בגורל הפלסטיני, שאני, כישראלי, שותף לו.

אזרח ישראל אמיתי צריך להושיט יד לפלסטינים, מתוך פתיחות, ולכל הפחות לנסות להבין את משמעותה של הקמתה של מדינת ישראל עבורם. ה- 15 במאי 1948 הוא יום העצמאות ליהודים, אבל אותו יום הוא יום הנכבה, האסון, לפלסטינים. אזרח ישראלי אמיתי צריך לשאול את עצמו מה עשו היהודים, הידועים כעם חכם, משכיל ותרבותי, כדי לחלוק את המורשת התרבותית שלהם עם הפלסטינים.

אזרח ישראלי אמיתי צריך גם לשאול את עצמו מדוע נגזר על הפלסטינים לחיות במצוקה ולהסכים לסטנדרטים נמוכים יותר של חינוך וטיפול רפואי, במקום שהכוח הכובש יבטיח להם לתנאים מכובדים וסבירים של קיום, זכות המשותפת לכל בני-האדם. בכל שטח כבוש הכובשים אחראים לאיכות החיים של הנכבשים. במקרה של הפלסטינים, ממשלות ישראל השונות בארבעים השנה האחרונות נכשלו כשלון חרוץ. הפלסטינים צריכים באופן טבעי להמשיך ולהתנגד לכיבוש ולכל הניסיונות לשלול מהם ריבונות וצרכים אנושיים בסיסיים. אך לטובתם הם, אסור שההתנגדות הזו תתבטא באופן אלים.

חציית את הגבול בין התנגדות תקיפה (לרבות הפגנות ומחאות לא אלימות) לאלימות רק מביאה לעוד קורבנות חפים מפשע ואינה משרתת את האינטרסים של העם הפלסטיני בטווח הארוך. במקביל, אזרחי ישראל צריכים להיות קשובים לצרכים ולזכויות של העם הפלסטיני (בתוך ישראל וגם מחוצה לה) באותה המידה שהם ערים לצרכים ולזכויות שלהם. ככלות הכול, במובן מסוים כולנו חולקים ארץ אחת וגורל אחד – לכולנו צריכה להיות אזרחות כפולה.


דניאל בארנבוים, פסנתרן ומנצח, הוא המנהל המוזיקלי של ה"שטאטסקפלה ברלין" ומנצח אורח ראשי בבית האופרה "לה סקלה" במילנו. יחד עם אדוארד סעיד המנוח ייסד את תזמורת דיוואן, המפגישה מוזיקאים ערבים וישראלים. המאמר תורגם מאנגלית. הוא מופץ על-ידי שירות החדשות של "קומון גראונד" (CGNews) ואפשר למצוא אותו ב- www.commongroundnews.org.

פורסם במקור במהדורה הבינלאומית של ה"הראלד טריביון" ב- 29 בינואר 2008, www.iht.com

הפרסום אושר על-ידי בעלי הזכויות.

שער רשת המזרח התיכון

Mideastweb Middle East

Map of Palestine Map of Israel Map of Iran Map of Syria Map of Afghanistan Jerusalem Detail Map  Map of Egypt Dictionary Middle East Recipes Jerusalem/Quds to Jericho   Israeli-Palestinian History   Middle East Countries   Detailed Iraq Map Map of Iraq Baghdad Map Iraq Iran Islam History History of Arabia   Egypt  History of Israel & Palestine  Israel-Palestine Timeline  History of Zionism Israeli-Palestinian Conflict in a Nutshell Population of Ottoman Palestine Palestinian Parties and armed Groups Middle East Maps  Hamas  MidEastWeb Middle East Master Reference and External Sources

צעדים של אמון