לבחור בדרך אנאפוליס

מארה ראדמן ובריאן קטוליס

תהליך השלום הישראלי-פלסטיני התקדם מאז השנה שעברה, כותבים מארה ראדמן ובריאן קטוליס, ואנאפוליס היתה צעד בכיוון הנכון. השניים חושבים שהגישה הנוכחית מעוררת תקווה ומציעים צעדים מעשיים להתמודדות עם האתגרים הצפויים.

(פורסם במקור ב"מידל איסט פרוגרס" ב- 2 בדצמבר 2007)

וושינגטון – הדיו על מסמך ההבנות הישראלי-פלסטיני המשותף כבר יבש, המשלחות חזרו הביתה ורחובות אנאפוליס אינם גדושים עוד באנשי ביטחון. ואחרי אנאפוליס, שואלים כולם, מה עכשיו?

לפני שהחלו המפגשים המומחים משמאל ומימין הביעו את ספקנותם במאמרי מערכת ופרשנות. הקיצונים בשוליים –אמריקנים, ישראלים, ופלסטינים כאחד – יצאו לרחובות למחות נגד מפגש שמטרתו היתה להתניע מחדש את תהליך השלום. אל מול ציניות והתנגדות ישירה שכאלה, אפשר היה להמר בבטחה שאנאפוליס לא תשיג דבר. לנוכח המתקפות והטיעונים החריפים שהציגו מומחים שהביקורת היא לחם חוקם, היה נדמה שהפגישה נידונה מראש לכישלון. התנגדות קולנית באותה המידה נשמעה מצד קיצונים שהרגו מנהיגים אמיצים, שעשו שימוש באלימות כדי להטיל אימה בלבו של הרוב הדומם בשני הצדדים ולהפחיד כל מי שתומך בפתרון שתי מדינות.

עכשיו, כשהאבק של סחרחורת הפגישות שוקע, כדאי לנשום נשימה עמוקה, לצעוד צעד אחד לאחור ולהביט בתמונה הגדולה. בשלב המוקדם הזה, מסתמנות שלוש משימות חיוניות.

1. ניתוח המצב. ראשית, עלינו להעריך מה קרה. רק שלושה שבועות עוד נותרו עד סוף 2007, ומדהים לראות היכן הדברים עומדים בהשוואה לשנה שעברה. אהוד אולמרט ומחמוד עבאס נפגשים בסדירות זה חודשים ומפתחים יכולת לתקשר באופן אמיתי, מעבר לגינונים הנוקשים של הפרוטוקול הדיפלומטי. הקשר המתפתח פותח אפיק חדש, אם אמנם צר, להתקדמות. ההצהרה המשותפת שהקריא הנשיא בוש הציגה התחייבויות ספציפיות וקבעה כיעד הסכם שלום "שיפתור את כל הנושאים העומדים על הפרק" עד סוף 2008. למרות שהעבודה עוד מרובה, ההצהרה מציגה הזדמנות לאלה התומכים בשלום ישראלי-פלסטיני בר-קיימא.

אנאפוליס גם תרמה להתקדמות מעבר למסלול הישראלי-פלסטיני. יאמרו מה שיאמרו המתנגדים - כינוסה של קבוצה רחבה כל-כך מהאזור הקשה הזה היתה משימה לא קלה. לאחר שנים של ניסיון לבודד את סוריה, ארה"ב אף שינתה את גישתה והזמינה אותה להצטרף.

כמו כן ראויה לציון ההכרה הגוברת של ישראל בחשיבות היוזמה הערבית. ראש הממשלה אולמרט דיבר על היוזמה ש"נולדה בריאד, אושרה בביירות ואושררה באחרונה על ידיכם בריאד," ואמר שהוא "מעריך את היוזמה, מכיר בחשיבותה ומוקיר מאוד את תרומתה." הוא המשיך וציין ש"העולם הערבי המיוצג כאן על-ידי ארצות רבות הוא מרכיב חיוני ביצירת מציאות חדשה במזרח-התיכון."

צירופן של מדינות כמו סעודיה – שהציבור שלה כולל כמה מהמתנגדים השמרנים והקיצונים ביותר לתהליך השלום – לא היה פשוט. למרות שהשיתופיות והנוכחות הרחבה הן במידה רבה סמליות, גם הסמליות חשובה - בייחוד בשלבים המוקדמים של תהליך שלום מחודש.

באנאפוליס נוצרה הזדמנות של ממש והצעד הבא הוא התמודדות עם האתגרים הצפויים תוך הכרה בקושי הכרוך במשימות האלה. על מנת להתקדם יש להכיר בבעיות. זה חשוב גם כדי לוודא שכל הצדדים יעמדו בהתחייבויות שלהם.

המשימות בתחום הביטחוני ניכרות, הן לישראלים והן לפלסטינים. הפלסטינים ניצבים מול אתגר משמעותי של התגבשות פוליטית שתוכל לשמש בסיס ליציבות ולשגשוג. הם יזדקקו לעזרה רבה מן החוץ כדי לכונן שוב את החוק והסדר, לפרק מיליציות עצמאיות ולמנוע ירי טילים על שטח ישראל. עזה מציבה אתגרים מיוחדים בעקבות ההפיכה האלימה של החמאס ביוני. הקהילה הבינלאומית צריכה להתייחס להשלכות ההומניטריות הצפויות של היעדר הביטחון והכלכלה החנוקה על 1.5. מיליון עזתים. הרשויות הישראליות והפלסטיניות צריכות לפעול יחד כדי להפחית את המכשולים העומדים בפני מסחר, מעבר סחורות וסיוע הומניטרי. ישראל צריכה להקפיא פעילות בהתנחלויות, לפרק מאחזים בלתי-חוקיים ולהתכונן ליישובם מחדש של המתנחלים לקראת קביעת הגבולות במשא ומתן על הסדר הקבע. ולבסוף, המנהיגים הישראלים והפלסטיניים צריכים להכין את הציבור שלהם לכמה פשרות כואבות בנושאים הקשים ביותר – לרבות הפליטים, ירושלים, גבולות הקבע וההתנחלויות.

ההבנה המשותפת של אנאפוליס קבעה את סוף 2008 כמועד יעד להשלמת כל המהלכים האלה. זו משימה שאפתנית למדי, אבל לוחות זמנים ויעדים נוטים למקד את תשומת-הלב ולהניע את הצדדים לעשות את המוטל עליהם בשטח. נוסף על ההכרזה המשותפת, הפגישות באנאפוליס הניבו ניסיון חדש לעקוב אחר המצב הביטחוני ולפתח מסגרת ביטחונית מעשית יותר. סימן טוב למגמה זו הוא מינויו של הגנרל המוערך והמיומן ג'ים ג'ונס, שקיבל מנדט נרחב להתמודד עם נושאים ביטחוניים ברמה הדו-צדדית והאזורית. החלטה זו גם מעידה על מחויבותה של ארה"ב להשיג התקדמות בחזית חשובה זו. כבר תוכננו מספר פגישות המשך - לרבות פגישת תורמים בינלאומיים ב- 17 בדצמבר, פגישה אפשרית ברוסיה ופגישות נוספות של הקווארטט למזרח-התיכון, שצריכות לשלב באופן אסטרטגי את ועדת המעקב הערבית, שמעורבותה ותמיכתה התגלו באנאפוליס כחשובות ביותר.

בעקבות אנאפוליס גובשה מערכת שלמה יותר של מרכבים שיאפשרו התקדמות במזרח -התיכון; אין כעת מחסור בכלים ובמנגנונים להתקדמות. אבל כדי לשלב את המרכיבים השונים האלה בתהליך כללי, כדי לפלס דרך קדימה באופן פרגמטי בנוף הקשה, נחוצה מנהיגות אמיצה.

מי שמעוניין להחיות את תהליך השלום במזרח-התיכון ניצב בעקבות אנאפוליס מול בחירה יסודית: להפשיל שרוולים ולסייע למנהיגים להניע את התהליך קדימה, או להמשיך ולהציע פרשנויות וניתוחים בדיעבד שתורמים לעניין רק מעט.

אפשר להבין את הציניות ואת השליליות לאחר שבע שנים קשות במזרח-התיכון, אבל ספקנות מוגזמת לא תוביל אותנו לשום מקום. מה החלופה לנוסחת אנאפוליס? מרכז רופף, ואקום בטחוני הולך וגודל, גורמים פרגמטיים שאין להם שום קבלות לנכונותם לנהל משא ומתן, קיצונים שידם על העליונה בשני הצדדים. החלופה הזו תפגע באינטרסים אמריקניים, ישראלים ופלסטיניים ואזוריים ולא תשפר את חייהם של אלה הנפגעים מהסכסוך הישראלי-פלסטיני. אנו בוחרים בדרך אנאפוליס, על כל המהמורות הכרוכות בה.