בני-דודי ואני

צנעה, תימן – אנו, הערבים, צריכים להכיר בקשר ההיסטורי שלנו לעם הישראלי, ליהודים האמיתיים, שכל המקורות מסכימים שהם בני-דודים שלנו, קרובים שלנו.

אינני מבין מדוע אנשים מסוימים מתעקשים להחרים את העם הישראלי, מדוע אנשים מסוימים רואים בכל צורה של קשר עם יהודים ישראלים סוג של נורמליזציה עם הישות היהודית הנקראת ישראל.

אני מודה, שלמרות שגדלתי בארץ שבה עדיין חיים יהודים, מעולם לא פגשתי אחד מהם בילדותי או בנעורי. מיליוני תימנים, וכך אולי גם ערבים ומוסלמים שנולדו וגדלו לאחר הקמת המדינה היהודית ב- 1948, למדו שהיהודים הם האויב ואסור ליצור איתם קשר משום סוג.

יום אחד מצאתי את עצמי בעיר בוסטון, שם פגשתי יהודים אמריקנים, שאחד מהם היה מרצה באוניברסיטה. הייתי המום כשגיליתי כמה הם יודעים על תימן ועל היהודים התימנים.

אני מודה שהייתי נבוך מאוד – הם דיברו על משהו שלא ידעתי עליו כלום, למרות שהוא היה נוכח ממש לנגד עיני כל חיי, ולמרות שהייתי עיתונאי.

במהלך אותו ביקור פגשתי עוד יהודים אמריקנים בפילדלפיה, אבל בינתיים למדתי מהמפגש הקודם והתכוננתי לדיאלוג.

הוזמנתי להשתתף במפגשים חודשיים של פלסטינים ויהודים אמריקנים. המפגשים נערכו בביתו של אחר המשתתפים. אנשים היו מביאים איתם אוכל, ויחד ישבנו ואכלנו ודנו בנושאים רבים, כולל, כמובן, הסכסוך הישראלי-פלסטיני (וגם ישראלי-ערבי באותה התקופה.)

חלק מהאורחים הגיבו בחשדנות ברגע שנודע להם שאני עיתונאי. הם חששו שהידיעה על המפגשים תודלף ואולי תחשוף אותם לחקירה מצד גורמים מסוימים. הבטחתי להם שאני אשכח את הפגישות ברגע שאצא מהבית. זה היה ב- 1986.

במהלך הביקור ההוא בארה"ב, לחצתי לראשונה בחיי את ידיהם של יהודים.

ב- 1988 היתה לי הזדמנות נוספת לבקר בארה"ב, שם פגשתי שני עיתונאים ישראלים – גבר ואשה. האיש היה יליד ארץ ערבית ודיבר היטב את השפה. באותה תקופה עבד ב"ידיעות אחרונות."

הרגשתי בנסיעה ההיא היתה שונה, השתכנעתי בינתיים שאין שום נזק בדיבור או דיון עם "יהודים", גם אם הם מישראל. גדלתי במחשבה שהם "אויב שאסור להתקרב אליו לעולם." איני זוכר שאי-פעם לחצתי ידיים או שוחחתי עם יהודים תימנים.

זכר הפגישות ההן, לחיצת הידיים עם יהודים מישראל ומארה"ב, מלווה אותי עד היום, למרות שמאז פגשתי יהודים רבים מתימן וממקומות אחרים.

שאלת יהודי תימן הפכה לאחד מתחומי העניין המקצועי שלי. במסעותי לאחר הנסיעה ההיא לארה"ב היתה לי הזדמנות לפגוש מספר יהודים. הדיאלוג על פלסטין ועל הסכסוך הערבי-ישראלי לא פסק.

בהמשך מצאתי את עצמי בבריטניה, נפגשתי עם מספר יהודים מתימן וממקומות אחרים. פיתחתי איתם ידידות על גבול האינטימיות, למרות הבדלי הדעות שלנו לגבי הסכסוך הישראלי-ערבי/איסלאמי. הסכמנו שחילוקי דעות, בעיקר בשאלה הפלסטינית-ישראלית, אינם צריכים לקלקל ידידות חמה. זה היה בשלהי שנות התשעים, יותר מעשור לאחר המפגש הראשון שלי עם בני הדת היהודית.

בלונדון היתה לי הזדמנות לפגוש יהודים רבים שהיגרו מתימן במשך עשרים השנה האחרונות. היהודים התימנים האלה עדיין נושאים איתם זכרונות חמים מארץ מוצאם, הם שמרו על הדרכונים ותעודות הזהות שלהם והם ממשיכים לבקר בתימן בכל הזדמנות.

היתה לי אפילו הזדמנות לאכול איתם ולשוחח איתם בהרחבה, בעיקר כשישבנו מדי פעם יחד ולעסנו גת. זכיתי להבין טוב יותר את אורח החשיבה שלהם ואת עמדתם ביחס לשלום המיוחל בין הפלסטינים לישראלים. בלונדון פגשתי גם כמה יהודים ישראלים ממוצא תימני וביניהם, למשל, הזמר ציון גולן, הידוע בשירים ובמנגינות שלו השואבים מהמורשת התימנית.

דעותיהם על ערבים ועל פלסטינים היו שונות, בהתאם לידע שלהם על ערבים ופלסטינים ככלל והידע שלהם על הקמתה של מדינת ישראל המודרנית, האירועים שבעקבותיה וההחלטה לחלק את פלסטין. בין היהודים התימנים היו כאלה שלא ידעו כי מדינת ישראל המודרנית הוקמה על אדמות ערביות ושמייסדי המדינה הרגו וגרשו אוכלוסיה ערבית כדי לממש את חלומם. חלקם אינם יודעים – או שלא ידעו – שתושביה המקוריים של הארץ ששרדו בה, הערבים הפלסטינים, סובלים מאוד – או משום שנדחקו מאדמות אבותיהם או משום שקיבלו את הסטטוס קוו והפכו למה שנקרא ערבים ישראלים.

מעניין למדי, שברגע שאתה מדבר עם הצד האחר ומסביר את העובדות שלא היה מודע להן, אתה שומע דברים שמעולם לא ציפית לשמוע. בני שיחי הודו שאפשר לחיות בדו-קיום עם הערבים והפלסטינים, ואפילו אמרו שהפליטים הפלסטינים חסרי-הכול יוכלו לחזור לאדמותיהם ולמשפחותיהם בפלסטין או אפילו בישראל.

יש בצד האחר גם כאלה שאינם פוסלים את האפשרות שיהודים וערבים, מוסלמים ונוצרים, יחיו יחד באותה המדינה. אם נגיע בבוא היום למסקנה שאין דרך לחיות אלא בשלום, אם ניפטר מהמחלוקות בינינו ומההיסטוריה הקשה שלנו, שמהם סבלנו זמן רב, נוכל לממש את הרצון שלנו בפיוס, לחיות יחד, ולחיות בשלום.

ואני תוהה - האם זה יקרה, או שנצטרך לחכות עוד להגשמתו של החלום הרחוק לכאורה?

# # #

פורסם במקור ב שירות החדשות של "קומון גראונד" ב- 1 בנובמבר 2007

הפרסום אושר על-ידי בעלי הזכויות.