Mideastweb: Middle East

ממדריד לאנאפוליס – לא די בוועידות שלום

גשר

ירושלים

Maps

English


heb_home_but.gif (266 bytes)

English

heb_but_goal.gif (300 bytes)

Send Us Mail

heb_but_bereaved_par.gif (329 bytes)

heb_but_ed.gif (286 bytes)

   

English Version: Wanted: A Definition of Final Status

ממדריד לאנאפוליס – לא די בוועידות שלום

דאוד כותאב

אי-אפשר לסמוך על כך שוועידות שלום לבדן יפתרו את הסכסוך הישראלי פלסטיני, מסיק דאוד כותאב, המשווה בין פסגות השלום במדריד ובאנאפוליס.

(פורסם במקור ב"ג'ורדן טיימס" ב- 7 בדצמבר 2007)

פרינסטון – כאשר המנהיגים הפלסטיניים והישראלים נפגשו בבסיס חיל-הים באנאפוליס לעוד ניסיון להתקדם בתהליך השלום, נזכרתי כיצד הובילה אותי הקריירה העיתונאית שלי לסיקור ועידת השלום במדריד ב- 1991. אני זוכר היטב שמזכיר המדינה דאז, ג'יימס בייקר, הסתיר מכולם את המקום בו תיערך הוועידה הבינלאומית. ברגע שהכריז על המקום התמלאו רבים מאיתנו, הפלסטינים, בחדווה לקראת השיחות הקרבות - למרות שההרכב המדויק של המשלחת הפלסטינית לא נודע עד הרגע האחרון.

גם אם יש כמה הבדלים בין מדריד לאנאפוליס, הנושאים הם עדיין אותם הנושאים ונוכחנו לדעת שוועידות לבדן לא יכולות להביא את השלום.

שתי הוועידות התכנסו על רקע מלחמה קשה במפרץ, וכפי שקרה לפני יותר מעשור, גם הפעם ארה"ב יודעת שעליה להציע משהו לבעלות בריתה הערביות. בדומה למדריד, מזכירת המדינה האמריקנית עמדה גם הפעם במוקד אירגון הוועידה. קונדוליזה רייס נאלצה לגייס את כל הכישורים הדיפלומטיים שלה כדי שהוועידה אכן תצא לדרך, ואילו בייקר התמודד עם מצב קשה עוד יותר מול ראש הממשלה הניצי יצחק שמיר, דוברו הימני בנימין נתניהו ומנהיגים פלסטיניים שנתפסו בעיני הישראלים כ"מחבלים."

באנאפוליס הוצג מחמוד עבאס כיו"ר האירגון לשחרור פלסטין; בוועידת מדריד, לעומת זאת, אפילו לא אפשרו לאש"ף להשתתף. בכל זאת נבחרה משלחת פלסטינית, שבראשה עמד אחד ממייסדי האירגון, הרופא העזתי המוערך חיידר עבדל שאפי (שנפטר בגיל 88 בספטמבר השנה). המרכיב החסר הבולט ביותר במדריד היה אש"ף – ואילו באנאפוליס הרבו לדבר בהיעדרם של מנהיגי החמאס, שניצחו בבחירות בפלסטין, ושל האיראנים.

הסיכויים לשלום נראים טובים יותר עכשיו מאשר ב- 1991, לפחות על גבי הנייר. לא רק שאש"ף נוכח, אלא שפתרון שתי המדינות כבר מקובל על כולם. רייס הכריזה שהקמתה של מדינה פלסטינית משרתת את האינטרס הלאומי של ארה"ב, ואהוד אולמרט צוטט כמי שאמר שבהיעדר מדינה פלסטינית נשקפת סכנה לעתידה של ישראל.

אך פלסטינים רבים ספקנים יותר עכשיו, פשוט בגלל ריבוי הכישלונות בעבר. ההשתתפות בוועידת מדריד נתפסה כחיונית, אבל חשיבותן של פסגות פחתה לאחר שמפגשים מסוג זה לא סיפקו את התוצאות המיוחלות.

בהיעדר הסכמה איתנה ותוכנית אפקטיבית (שיש לה שיניים), ניכרת מגמת עלייה בהתנגדות בקרב הפלסטינים – הרוצים להשתחרר מהכיבוש הישראלי ולהקים מדינה שתהיה ריבונית ורציפה. לנוכח המספר הרב של ההתנחלויות הזרועות ברחבי הגדה המערבית כבר יש כאלה הרוצים לוותר על פתרון שתי המדינות ולמקד את המאמצים בהקמתה של מדינה אחת, דו-לאומית.

ארבעים שנה לאחר שישראל כבשה את עזה ואת הגדה המערבית, לרבות ירושלים, הפלסטינים טרם מצאו את הנוסחה לשחרור. הם ניסו אלימות מעבר לגבול (בשנות הששים המאוחרות), דיפלומטיה ערבית ובינלאומית (שנות השבעים והשמונים), האינתיפאדה הראשונה (1987), שיחות חשאיות באוסלו (1993), פיגועי התאבדות (לאורך כל שנות התשעים, כשהשיא באינתיפאדה השנייה), מתקפות טילים אל מעבר לגבול (2006 והשנה), יוזמות ערביות אזוריות (2000 והשנה), יוזמות בינלאומיות ושליחי שלום (מאז 1967) - אבל שום דבר לא הצליח.

התעתיקים של דיוני הוועידות, יוזמות השלום, הנאומים הנשגבים והחלטות האו"ם שמטרתן לפתור את הסכסוך היו יכולים למלא חדרים שלמים. המציאות היא שהשטחים הפלסטיניים עדיין תחת כיבוש צבאי, בניגוד להחלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם הקובעת כי אין להחזיק את השטח בכוח.

לאלה החשים ספק לגבי מניעיה של ארה"ב סיבה טובה לדאגה. כדי להתגבר על החשד המבוסס על כישלונות קודמים בוש יצטרך להשקיע הון פוליטי משמעותי. בראשית דרכו של ממשל בוש, הרעיון של שימוש ביוקרתו של הנשיא היה בבחינת חילול קודש, בגלל כשלון ניסיונותיו של הנשיא הקודם, ביל קלינטון, לתווך הסכם שלום. אך השפעה רמת דרג מסוג זה חיונית כיום.

הפלסטינים כבר אינם יכולים להרשות לעצמם גישה של התקדמות בשלבים, כמו התהליך שהחל במדריד. תוכניות שהתבססו על שיפורים הדרגתיים שימשו בעבר תוכנית פעולה לקיצונים, שחיפשו תאריכים ומקומות לפעול בהם כדי לסכל את תהליך השלום. זכרו מה עשה אזרח ישראלי קיצוני ליצחק רבין ב- 1995. הקיצונים הפלסטיניים בצעו פיגועי התאבדות ומעשי זוועה אחרים ערב בחירות בישראל ולקראת מהלכים חשובים של פריסה מחדש, ובכך הבטיחו למעשה שישראל תוותר על תוכניות הנסיגה.

מה שנחוץ – ולכך מכוונות יוזמת השלום הערבית ומספר יוזמות שלום פלסטיניות-ישראליות - הוא הסדר קבע מוסכם – משהו כמו גבולות 1967 – ותהליך ליישום התנאים שיסוכמו המקובל על כל הצדדים. אחרת, ייכשלו גם הוועידה הנוכחית וגם אלה שיבואו אחריה.


כותב הוא בעל טור פלסטיני שזכה בפרס על כתיבתו, וכיום מרצה אורח בקתדרה לעיתונות על שם פריס באוניברסיטת פרינסטון. אפשר ליצור איתו קשר בכתובת - dkuttab@princeton.edu. המאמר תורגם מאנגלית. הוא מופץ על-ידי שירות החדשות של "קומון גראונד" (CGNews) ואפשר למצוא אותו ב- www.commongroundnews.org.

פורסם ב"ג'ורדן טיימס" ב- 7 בדצמבר 2007, www.jordantimes.com

הפרסום אושר על-ידי בעלי הזכויות.

שער רשת המזרח התיכון

Mideastweb Middle East

Map of Palestine Map of Israel Map of Iran Map of Syria Map of Afghanistan Jerusalem Detail Map  Map of Egypt Dictionary Middle East Recipes Jerusalem/Quds to Jericho   Israeli-Palestinian History   Middle East Countries   Detailed Iraq Map Map of Iraq Baghdad Map Iraq Iran Islam History History of Arabia   Egypt  History of Israel & Palestine  Israel-Palestine Timeline  History of Zionism Israeli-Palestinian Conflict in a Nutshell Population of Ottoman Palestine Palestinian Parties and armed Groups Middle East Maps  Hamas  MidEastWeb Middle East Master Reference and External Sources

צעדים של אמון