Mideastweb: Middle East

לייק-סאקסס ואנאפוליס – סוגרים מעגל?

גשר

ירושלים

Maps

English


heb_home_but.gif (266 bytes)

English

heb_but_goal.gif (300 bytes)

Send Us Mail

heb_but_bereaved_par.gif (329 bytes)

heb_but_ed.gif (286 bytes)

   

או שכן, או שלא. החלטת האו"ם הכירה במדינה יהודית ומדינה ערבית בפלסטינה. אולם, נראה שהערבים עדיין לא הכירו במדינה יהודית...

English Version: Annapolis versus Lake Success

לייק-סאקסס ואנאפוליס – סוגרים מעגל?

פול שאם

על בסיס ניתוח היסטורי מציג פול שאם ראייה אופטימית של ועידת אנאפוליס.

(פורסם בשירות החדשות של "קומון גראונד" – CGNews – ב- 13 בדצמבר 2007)

וושינגטון – ב- 29 בנובמבר 2007 צוין יום השנה הששים להצבעה באו"ם על חלוקת שטח המנדט הבריטי בפלשתינה לשתי מדינות, אחת יהודית ואחת ערבית. היהודים קראו להחלטה "הנס של לייק-סאקסס" (שם ישב האו"ם באותה התקופה) ואילו הערבים טענו כי אינה חוקית והגדירו אותה כבגידה בתושבי הארץ הערביים.

יום השנה להחלטת החלוקה צוין על רקע מפגש באנאפוליס, שחידש את המשא ומתן לשלום בין הישראלים לפלסטינים לאחר שבע שנים עגומות ואלימות. למרות שאפשר להניח כי סמיכות התאריכים לא היתה מכוונת, צירוף המקרים מדגיש את ההיסטוריה הארוכה של המאמצים הבינלאומיים ליישב את הסכסוך. מה שלא ידוע כרגע, הוא האם אנאפוליס היא התחלה חדשה או פשוט הצגה פוליטית.

ניתוח המערכת הבינלאומית מעורר תקווה. ב- 1947 מדינות ערב התנגדו כולן בתקיפות לחלוקה, ובמשך עשרות שנים התמידו בהתנגדותן המתמשכת לקיומה של ישראל. השנה, לעומת זאת, רוב המדינות הערביות השתתפו באנאפוליס והוכיחו בכך את רצונן בשלום. כולן אישרו את יוזמת הליגה הערבית, שהתקבלה ב- 2002 ואושרה שוב ב- 2007, המדברת על פתרון מוסכם לבעיית הפליטים הפלסטינים ושלום ונורמליזציה עם ישראל תמורת נסיגה ישראלית לגבולות 1967 – גבולות המגדירים ישראל גדולה באופן משמעותי מהגבולות שדחו הערבים ב- 1947.

המכשול המשמעותי ביותר הצפוי לנו הוא החשד שנבנה על-פני שישה עשורים של אלימות. הפלסטינים משוכנעים שלישראלים אין כוונה להפסיק את נוכחותם בגדה המערבית ועזה ולוותר על שליטתם בחיי הפלסטינים ובאדמותיהם. הם גם עומדים על כך שלא יסכימו לשלום שאינו כולל את מזרח ירושלים כבירתם - נושא המעורר רגשות דתיים עמוקים בכל הצדדים.

הישראלים מתקשים מאוד לשכוח את היום לאחר הכרזת העצמאות שלהם ב- 1948, כאשר חמש מדינות ערביות שלחו צבאות לפלסטין/ישראל. למרות שישראל הצליחה לנצח אותם בקלות, הפחד מפני השמדה עוד נוכח. פחדים אלה מקבלים חיזוק נוסף על-ידי זיכרונות מלחמת 1967, כאשר כוחות גדולים עוד יותר התייצבו מול ישראל. מחבלים מתאבדים, גם אם מספרם קטן בהרבה מאשר לפני כמה שנים, ממשיכים לשכנע את הישראלים שהפלסטינים נחושים להשמידם. הישראלים רוצים ערובות לביטחונם, אולי מעבר למה שמישהו יוכל להציע.

מעל לכול הישראלים והפלסטינים זקוקים להכרה הדדית וללגיטימיות מוצהרת. הישראלים משוכנעים שהעולם הערבי, גם אם הוא מבטיח שלום, אינו מקבל באמת את קיומה של מדינה יהודית בקרבו. למרות ש- 70% מהישראלים אומרים לסוקרים שיסכימו למדינה פלסטינית, הסקרים מלמדים שהפלסטינים אינם יכולים לתאר לעצמם שישראל תוותר אי-פעם על השליטה בחייהם. באופן סימטרי – שהיה משעשע אלמלא היה טראגי – הסקרים מלמדים שבקרב הפלסטינים קיימת נכונות דומה לקבל את הצד האחר, אבל הם אינם יכולים להאמין שיקבלו אותם. שני הצדדים משוכנעים שהם הקורבנות, שיהיה קל כל-כך לצד ה"אחר" לתת את מה שהם מרגישים שהם זקוקים לו, ואילו הפשרות שהם מתבקשים להסכים להם בלתי-נסבלות לאור הסבל שחוו.

בעקבות תהליך אוסלו הרגישו רבים, שהכוונות הטובות הוכשלו ונבגדו על ידי הצד האחר. ה"זיכרון" ההיסטורי הזה הוא מכשול חשוב בפני השלום בשתי החברות.

ואולם, ההיסטוריה יכולה גם לספק פרספקטיבה אחרת, אופטימית יותר. כדאי לזכור שב- 1947 אי-אפשר היה להעלות על הדעת שמנהיג פלסטיני ומנהיג ישראלי יכריזו שוב ושוב על רצונם המשותף בשלום.

בניגוד ל- 1947, או אפילו 1993, כשנחתמה הצהרת העקרונות של אוסלו, המרכיבים של שלום בר-קיימא מונחים על השולחן ורק מחכים שהמדינאים ירכיבו מהם מסגרת ישימה – מדינה פלסטינית בגבולות 1967 ושותפות בירושלים; חילופי אדמות על בסיס של אחד לאחד תמורת שטחי ההתנחלויות; ביטחון לישראל שיערבו לו מוסדות אזרחיים וצבאיים תפקודיים; ויישוב מחדש של הפליטים במדינה הפלסטינית או במקום אחר, עם פיצוי כלשהו. סביר שזה מתווה השלום - והוא באמת לא מסובך כל-כך.

אנאפוליס ייחודית משום שבניגוד חריף למאמצים קודמים, המנהיגים הנוכחיים בפלסטין ובישראל לא רק מוכנים ללכת רחוק יותר למען השלום מקודמיהם, הם גם הימרו על כך בעתידם הפוליטי. יתרה מזאת, מנהיגות העולם הערבי ואפילו חלק ניכר מהעולם המוסלמי התגייסה לטובת הסדר מוסכם. זהו מצב חסר-תקדים, ויש להכיר בכך.

במצב שבו רוב ההנהגה העולמית תומכת באופן פעיל בשלום, ניצבים כוחות השלום בשתי החברות בפני אתגר לא פשוט: להצית מחדש את אמון העם בכך שתהליך אנאפוליס יכול להוביל לפתרון שתי מדינות בשנה הקרובה, ולא בעתיד לא מוגדר. ועידת התורמים המתכנסת השבוע צריכה על כן להקדיש מחשבה רבה לסיוע שיינתן לכוחות האלה בחברה האזרחית.

# # #

פול שאם הוא חוקר עמית במכון למזרח-התיכון ולשעבר עמית מחקר במכון טרומן לשלום באוניברסיטה העברית ירושלים; שאם הוא עורך-שותף של הספר Shared Histories: A Palestinian-Israeli Dialogue.

המאמר תורגם מאנגלית. הוא מופץ על-ידי שירות החדשות של "קומון גראונד" (CGNews) ואפשר למצוא אותו ב- www.commongroundnews.org.

פורסם בשירות החדשות של "קומון גראונד" ב- 13 בדצמבר 2007, www.commongroundnews.com.

הפרסום אושר על-ידי בעלי הזכויות.

שער רשת המזרח התיכון

Mideastweb Middle East

Map of Palestine Map of Israel Map of Iran Map of Syria Map of Afghanistan Jerusalem Detail Map  Map of Egypt Dictionary Middle East Recipes Jerusalem/Quds to Jericho   Israeli-Palestinian History   Middle East Countries   Detailed Iraq Map Map of Iraq Baghdad Map Iraq Iran Islam History History of Arabia   Egypt  History of Israel & Palestine  Israel-Palestine Timeline  History of Zionism Israeli-Palestinian Conflict in a Nutshell Population of Ottoman Palestine Palestinian Parties and armed Groups Middle East Maps  Hamas  MidEastWeb Middle East Master Reference and External Sources

צעדים של אמון