Mideastweb: Middle East

תפקיד דעת הקהל בסכסוך הישראלי-פלסטיני

גשר

ירושלים

Maps

English


heb_home_but.gif (266 bytes)

English

heb_but_goal.gif (300 bytes)

Send Us Mail

heb_but_bereaved_par.gif (329 bytes)

heb_but_ed.gif (286 bytes)

  English version

 

תפקיד דעת הקהל בסכסוך הישראלי-פלסטיני

זיאד אבו זייאד

 

ירושלים –דעת הקהל חשובה משום שבמשטרים דמוקרטיים יכול להיות לה תפקיד מכריע בתנודות הכוח בין גורמים פוליטיים שונים. מנהיגים ומפלגות צריכים לזכור תמיד, שביום הבחירות הציבור הוא שיישפוט את הביצועים שלהם ויחליט האם מגיע להם להיבחר מחדש, או שמא צריך לסלק אותם מאחר שאכזבו אותו. סדר היום של המפלגות צריך על כן להביא תמיד בחשבון את סדר היום והבעיות של הציבור.

 

אך העיקרון הזה אינו נכון בהקשר של הסכסוך הפלסטיני-ישראלי.

 

בצד הפלסטיני התהליך הזה היה בעייתי מלכתחילה ובסופו של דבר נחסם לחלוטין. דעת הקהל הפלסטינית מילאה לראשונה תפקיד בהחלפת משטר הפתח במשטר חדש של החמאס, שהבטיח שקיפות, ממשל תקין וביעור השחיתות. התוצאה היתה אסון פוליטי וכלכלי – כתוצאה מהחרם שהטילה הקהילה הבינלאומית על ממשלת החמאס הנבחרת והאמברגו על השטחים הכבושים.

 

יתר על כן, דעת הקהל הפלסטינית הוזנה באשליות במשך שנים רבות של המאבק הלאומי לשחרור ולעצמאות. במקביל הושפעה גם על-ידי הזוועות היומיומיות של הצבא הישראלי והמתנחלים נגד העם הפלסטיני. נוהגים אלה של הכיבוש מחריפים את השנאה ואת החשד בקרב הפלסטינים, מקצינים את הרטוריקה ומעוררים תגובות אוטומטיות וקיצוניות. התסכול והייאוש מסמאים את עיניהם של הפלסטינים עד כדי כך שאינם יכולים להעלות על הדעת את האפשרות של התפתחות חיובית כלשהי בחברה או בדעת הקהל בישראל.

 

דוגמא נוספת היא שאלת זכותם של הפליטים הפלסטיניים לחזור לבתים ולאדמותיהם בתוך ישראל. ארגונים פלסטיניים התעקשו בעקביות שלא יתכנו פשרה או פתרון בלי מימוש ויישום של הזכות הזו. החלטת האסיפה הכללית של האו"ם מספר 194 הוזכרה בהקשר הזה שוב ושוב. אך איש לא הבהיר שההחלטה לא נוסחה על-ידי מועצת הביטחון אלא על ידי האסיפה הכללית, שאין לה הסמכות לכפות את יישומה. וגם אם תועבר ההחלטה למועצת הביטחון המצב לא ישתנה – זאת עקב עמדתה של ארה"ב ביחס לסכסוך והלחץ שלה על המדינות החברות שלא לתמוך באכיפת החלטה 194, ומשום שישראל לא תאפשר את זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים, שהרי הנושא המרכזי המדאיג אותה הוא הבטחת אופייה היהודי של המדינה ושמירה על הרוב היהודי בה. כתוצאה מכך, למרות שהמנהיגות הפלסטינית הנוכחית מוכנה להגיע לפשרה על זכות השיבה תמורת נסיגה ישראלית ממזרח-ירושלים ומהגדה המערבית, העם הפלסטיני עדיין לא יישר קו עם המנהיגות והוא מאמין שאפשר להשיג את זכות השיבה. כאשר תגיע השעה – אם אי-פעם – דעת הקהל הפלסטינית לא תהיה בשלה מספיק כדי להסכים לפשרה ויוטל על המנהיגות לשכנע את עמה להסכים לפשרה כזו. זאת בהחלט תהיה משימה קשה, אך לא בלתי-אפשרית.

 

בכל הנוגע לישראל, למרות שמדובר במדינה דמוקרטית שבה חילופי השלטון מתבצעים תקופתית, דעת הקהל הישראלית נתונה להפחדה שיטתית מצד מפלגות אידיאולוגיות מתחרות ומנהיגים פוליטיים יריבים. באמצעות הפחדה זו מנסים להכתיב את סדר היום הלאומי ואת סדרי העדיפות של הבוחרים. דעת הקהל הישראלית גם מוזנת בלי הרף בדיסאינפורמציה לגבי הסיבה האמיתית לסכסוך וכוונותיו של העם הפלסטיני - מתמקדים תמיד בקריאה הפלסטינית לזכות השיבה. נוסף על כך, המתקפות של הפלסטינים על מטרות אזרחיות בישראל מפחידות את הציבור הישראלי ומלבות את השנאה ואת החשד. קבוצות ימניות בישראל מציגות את הסכסוך כתוצר של השנאה ההיסטורית של האסלאם כלפי היהודים וטוענות כי אין סיכוי לפשרה אמיתית עם התנועה הלאומית הפלסטינית. האמת היא שהיעדר פתרון מדיני חיזק את התנועות הדתיות בצד הפלסטיני, מה שמוסיף אמינות לטענה בדבר "שנאה היסטורית." יתר על כן, בעקבות כשלון שיחות קמפ דייוויד בשנת 2000, ראש הממשלה דאז אהוד ברק ניסח את הסיסמה כי "אין פרטנר פלסטיני" ושכנע את דעת הקהל הישראלית שהכישלון תלוי כולו בגישה או בדרישות של הפלסטינים. זה לא נכון, כמובן, שכן ברק עצמו תרם באופן משמעותי לקריסת השיחות.

 

תהליך נוסף מתרחש בימים אלה. בעוד ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט טוען שהוא בוחן יחד עם הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס את האפשרות לחדש את השיחות המדיניות במטרה להגיע לפתרון הסכסוך, ברק, כיום שר הביטחון של ישראל, מזהיר כי השעה אינה בשלה להסדר מדיני והוא מסלים את הפעילות הצבאית נגד הפלסטינים במטרה להכשיל כל סיכוי לתהליך פוליטי.

 

האמת היא שברק מחכה לבחירות בישראל בשנה הבאה, שבהן הוא מתכנן להתמודד כמנהיג מפלגת העבודה. היתרון שלו הוא עברו הצבאי המרשים. כדי לזכות בבחירות ולהפוך לראש הממשלה הבא, עליו להעמיד את שאלת הביטחון בראש סולם העדיפויות של המצביע הישראלי. לשם כך הוא מגביר את הפעילות הצבאית ומחריף את המתח באופן שיעורר מן הסתם פעולת תגמול פלסטינית אשר תשחק לידיו.

 

ולסיכום, אני מאמין שהחברה הפלסטינית והחברה הישראלית הן חברות שעברו טראומה, והן אינן מסוגלות למלא תפקיד יעיל בשינוי עמדות ההנהגה שלהן. דעת הקהל בשני הצדדים נתונה להשפעות מזיקות וכיוון שכך אינה מסוגלת לתרום באופן חיובי למאמצים המכוונים לסיום הסכסוך. עובדה זו מציבה אתגר בפני תנועות השלום ואירגוני החברה האזרחית משני הצדדים - עליהם לאחד כוחות ולחפש מכנה משותף כדי לקדם את הדיאלוג, לנפץ דעות קדומות ולבנות גשרים של אמון והבנה בין שני העמים.

 

# # #

 

זיאד אבו זייאד הוא מו"ל-שותף ועורך של ה"פלסטין-ישראל ג'ורנל" ולשעבר חבר פרלמנט ושר ברשות הלאומית הפלסטינית. המאמר תורגם מאנגלית. הוא מופץ על-ידי שירות החדשות של "קומון גראונד" (CGNews) ואפשר למצוא אותו ב- www.commongroundnews.org.

פורסם במקור בשירות החדשות של "קומון גראונד" ב- 11 באוקטובר 2007.

הפרסום אושר על-ידי בעלי הזכויות.

________________________________________________________________

 

 

אורחים  מאוגוסט 1999 :

 

 

 

שער רשת המזרח התיכון

Mideastweb Middle East

Map of Palestine Map of Israel Map of Iran Map of Syria Map of Afghanistan Jerusalem Detail Map  Map of Egypt Dictionary Middle East Recipes Jerusalem/Quds to Jericho   Israeli-Palestinian History   Middle East Countries   Detailed Iraq Map Map of Iraq Baghdad Map Iraq Iran Islam History History of Arabia   Egypt  History of Israel & Palestine  Israel-Palestine Timeline  History of Zionism Israeli-Palestinian Conflict in a Nutshell Population of Ottoman Palestine Palestinian Parties and armed Groups Middle East Maps  Hamas  MidEastWeb Middle East Master Reference and External Sources

צעדים של אמון