Mideastweb: Middle East

רבקה ואמי

heb_home_but.gif (266 bytes)

English

heb_but_goal.gif (300 bytes)

Send Us Mail

heb_but_bereaved_par.gif (329 bytes)

heb_but_ed.gif (286 bytes)

   

English Version: Rifkah and my mother

רבקה ואמי
מאת טאלא א. רחמה
22 ספטמבר 2008

רמאללה – היום, לראשונה זה שבע שנים, נכנסתי לירושלים באופן חוקי. יש לי תעודת זהות פלסטינית ירוקה של תושבת הגדה המערבית. במלים אחרות, מאז תחילת האינתיפאדה ב- 2000 ובניית החומה אסור לי להיכנס לכל שטח ישראל, לרבות ירושלים, הנמצאת מרחק 20 דקות בלבד מעירי רמאללה.

ואולם, האיסור לא מנע ממני להגיע לעיר. טיפסתי על גבעות החול מול מחסום קלנדיה (המחסום הראשי בדרך לירושלים), הסתתרתי מאחורי בניינים מעיני החיילים הישראלים וכך התגנבתי לעיר. היה שווה להסתכן כדי לראות את העיר, לטייל בעיר העתיקה ולבקר בעולם שמעבר לחומה.

וגם היה לי חשוב לפגוש ישראלים, לתקשר איתם ולראות אותם בלי המדים הצבאיים; זה היה חשוב לשפיות שלי, חיוני לניתוץ הדימוי של אומה שכולה מפלצות במדים ירוקים.

אבל היום היה שונה. קיבלתי אישור ללוות את אמי לבית-החולים לטיפול כימותרפיה שאינו זמין ברמאללה וגם לא בשום עיר פלסטינית אחרת בגדה המערבית. בסופו של דבר, הסרטן נתן לי אור ירוק להיכנס לירושלים.

המסע התחיל מוקדם מאוד בבוקר. הגענו למחסום קלנדיה, הדומה כיום לטרמינל או מסוף גבול יותר מאשר למחסום פשוט. שם נדרשנו להכין את תעודות הזהות הירוקות ואת האישורים שלנו ולהציג אותן מול חלון זכוכית, כך שהחייל הישראלי שמאחוריו יוכל לראות אותן ולהזין את הנתונים שלנו במחשב. כשעמדתי שם מול השמשה, אוחזת בתעודות שלי בשתי ידי, יכולתי לחשוב רק מחשבה אחת: "אני שונאת את הכיבוש, אני שונאת את הסרטן, אני שונאת את העובדה שאנחנו מוכרחות להגיע לעיר הזאת ולבית-החולים."

אחרי המחסום יש שטח ריק גדול. חצינו אותו וחיפשנו מונית שתיקח אותנו לבית-החולים. השאלה הראשונה של הנהג היתה: "תעודה ירוקה או כחולה?" לאור העובדה שהתעודות שלנו ירוקות נאלצנו לבחור מסלול אחר, ארוך בהרבה, לבית-החולים. צבע התעודות שלנו קובע באילו כבישים מותר ואסור לנו להסתובב בירושלים ובסביבותיה.

בית-החולים ענקי, מורכב מכמה מבנים ישנים. זהו בית-חולים ישראלי אופייני, עם גלאי מתכת ודגלים ישראליים בכניסה ובפנים, תמונות גדולות של "החלוצים" שהקימו את מדינת ישראל. הכול מוכר. קל לעמוד על מבנה של החברה הישראלית גם כשצועדים במסדרונות בית-החולים. המנקים פלסטינים, הרופאים ישראלים. בקומה של המחלקה האונקולוגית התבצעו שיפוצים. הפועלים היו כמובן פלסטינים.

המחלקה האונקולוגית מסודרת מאוד, עם המון אחיות. לאחר ששוחחנו עם הרופא פנינו לחדר הטיפולים שם מתחברים לעירוי ומקבלים את הטיפול הכימותרפי. בשלב הזה התברר לנו שלא מכירים בביטוח של אמי, המשולם על-ידי הרשות הפלסטינית. בניסיון להסדיר את עניין הביטוח נקלענו למבוי סתום בירוקרטי. אך אדם אחד נחלץ לעזרתנו: רבקה.

רבקה היא אחות ישראלית, כנראה בשנות השלושים לחייה, עובדת במשרה מלאה ביחידה האונקולוגית, שם היא מחלקת את התרופות. היא היתה אחת המעטות במחלקה שדיברו אנגלית, והיא נאבקה בחצי מאנשי הסגל כדי להשיג אישור לביטוח של אמי. היא עמדה לפני אמי מול דלפק המנהלה, שם אמורים היו לאשר את הטיפול, וצרחה בעברית על שני עובדים שאמרו שנחוצה חתימה נוספת כדי להתחיל בטיפול. במשך כל היום המשיכה לעקוב אחר אמי, לוודא שהיא מקבלת את הטיפול שהיא זקוקה לו ושכל שאלותיה נענות.

היחידה האונקולוגית בבית-החולים שערי צדק בירושלים היא אחד המקומות המעטים שבהם פלסטינים וישראלים מתייחסים זה לזה באופן אנושי. נתקלתי שם בכזו לבביות, בכל-כך הרבה טוב לב. כולם שם חשו בצורך בחיבור ושכחו את החומות, את המחסומים ואת השנאה שבחוץ.

במשך כמה שעות ישבנו סביב אמא אני, דודתי וכמה חברים. בעוד התרופה עושה את דרכה באיטיות במחזור הדם שלה דיברנו על הסרטן, על ירושלים, על אנרגיות חיוביות, על וושינגטון, על הדירה שלי ועל עוד מיליון נושאים אחרים. השיחות בחדר הכימותרפיה התנהלו בערבית, באנגלית, בעברית, ולפעמים אפילו ברוסית. ונראה שכולם חשים בנוח עם מארג המלים הזה, בכל המבטאים והשפות.

כאשר תם הטיפול רבקה באה להיפרד מאמא שלי. אמי שאלה אותה אם תהיה שם גם למחרת, אך רבקה אמרה שלצערה יש לה יום חופש. "אוי, אין לי מזל, לא תהיי כאן," צחקה אמא שלי. ידעתי שבאותו רגע קצר אמי שכחה את המחסומים, את הרתיעה שלה מהעברית – שפת הכובש – ואת ימי העוצר האינסופיים; היא חשבה רק על רבקה, האחות מסבירת הפנים שהקלה במשהו על יומה.

לפני שחזרנו לרמאללה טיילנו בהר הזיתים ובעיר העתיקה. ירושלים לא נראתה נעימה במיוחד, וגם לא ביתית או מפעימה במיוחד, אבל אני חשבתי רק על זה שבמקום אחד במערב ירושלים נמצא בית חולים ישן שבו קיימת עדיין הבנה, ואולי אפילו צורה משונה של אהבה.


 * טאלא א. רחמה, שמוצאה ביפו, משלימה תואר מאסטר בכתיבה יוצרת באוניברסיטה האמריקנית בוושינגטון. היא העורכת של "פוליו,", כתב-העת הספרותי הכלל-ארצי של האוניברסיטה האמריקנית. מאמר זה הוא אחד משלושה מאמרים זוכי פרס אליאב-סרטאווי לעיתונות המזרח התיכון. מאמר זה פורסם במקור ב"אלרטרוניק אינתיפדה" ב-6 באוגוסט 2007 ומופץ על-ידי שירות החדשות "קומון גראונד" באישור הכותבת.
הפרסום אושר על ידי בעלי הזכויות.

שער רשת המזרח התיכוןן

Mideastweb Middle East

Map of Palestine Map of Israel Map of Iran Map of Syria Map of Afghanistan Jerusalem Detail Map  Map of Egypt Dictionary Middle East Recipes Jerusalem/Quds to Jericho   Israeli-Palestinian History   Middle East Countries   Detailed Iraq Map Map of Iraq Baghdad Map Iraq Iran Islam History History of Arabia   Egypt  History of Israel & Palestine  Israel-Palestine Timeline  History of Zionism Israeli-Palestinian Conflict in a Nutshell Population of Ottoman Palestine Palestinian Parties and armed Groups Middle East Maps  Hamas  MidEastWeb Middle East Master Reference and External Sources